מדריך לנפגע בים או בבריכה

בחופש הגדול הבילוי בים ובבריכה הוא לא ספק אופציה כיפית ויחסית זולה אך יחד עם זאת, אווירת החופש אסור לה שתפגע בערנות שלנו ועלינו להיות מודעים לסיכונים האורבים לנו ולילדנו.

בכל שנה מתחרשים בישראל כמה עשרות מקרי מוות מטביעה בחופי הים ובבריכה.

חופי הרחצה בישראל משתרעים על פני כ-300 ק"מ שמתוכם רק חלק מזערי הוכרזו כמקומות רחצה מוכרזים אשר כוללים שירותי הצלה וחלה עליהם הוראת חוק הסדרת מקומות רחצה, תשכ"ד -1964.

סוג שני של חופי רחצה הינו חופי רחצה אסורים– חופים אשר פורסם במפורש שהם אסורים לרחצה ברשומות, חוף שהוכרז כאסור, מחייב את הרשות המקומית בשילוט, פיקוח וגידור.

סוג שלישי של חופי רחצה הינו חוף חסר מצב– חופים שאינם אסורים לרחצה אך גם לא מוכרזים כמותרים, על אף שהרשויות אינן מחויבות להעמיד בהם שירותים כלשהן ואין בהם שירותי רחצה. חופים אלה מסווגים, מבחינת הרשויות "על אחריות המתרחצים עצמם".

חוק הסדרת מקומות הרחצה חל על כל סוגי מקומות הרחצה, כולל חופי הרחצה, בריכות שחייה ונחלים, הוא קובע את חלוקת הסמכויות בין המדינה לבין הרשויות המקומיות לגבי התפעול והפיקוח של מקומות הרחצה.

יש לשים לב- לצו הסדרת מקומות רחצה (מקומות רחצה אסורים ומוכרזים בים התיכון, בים כינרת, בנהר הירדן, בים המלח ובים סוף) (תיקון) התשס"ח- 2008, אשר מתעדכן מעת לעת, הקובע את רשימת החופים המוכרזים והאסורים בכל חופי ישראל. חשיבותו של הצו עצומה, משום שחוף שנקבע כחוף מוכרז מחייב את הרשות בפיקוח ובעלויות הדרושים כדי להפוך לחוף מוסדר, וחוף שנקבע כאסור לרחצה, מחייב אף הוא את הרשות שחייבת בפיקוח, שילוט וגידור.

גם לגבי בריכות שחייה בא המחוקק והסדיר את סידורי הבטיחות ואת בעלי התפקידים האחראים להבטחת ביטחונו של הציבור וזאת באמצעות תקנות הסדרת מקומות רחצה  (בטיחות בבריכות שחייה), תשס"ד-2004.

התקנות מגדירות בין היתר, את סוגי בריכות השחייה, והן חלות גם על פארק מים וכן על מחזיק בריכה. התקנות קובעות את סידורי הבטיחות, סימון, שילוט ואופן השימוש. לרבות, כישורי והסמכתו של מציל, חובותיו וסמכויותיו, ואפילו את חובותיהם של הרוחצים בבריכה, כולל חובת ההשגחה של הורים לילדים עד גיל 6.

הדברים אמורים בשעות הפעילות של הבריכה והם נכונים גם לאחר שעות הפעילות, כשאין במקום מפעיל בריכה, לכן נקבע בתקנות כי מחזיק בריכה ידאג לכך שתימנע כניסת בני אדם לאתר בריכה השחייה שלא בשעות פתיחתה לציבור.

מקרים שהתקבלו ע"י בית המשפט:

גברת שביקרה בחוף רחצה ובעת שישבה על קיר בטון נמוך שנמצא סמוך לשפת הים, כאשר רגליה משתכשכות במים, פגע בה סירה מסוג "חסקה" שאותה השיט אחד ממבקרי החוף. בית המשפט העליון קבע את אחריות בעלי החוף ומשיט החסקה, בטענה כי מחזיקי החוף לא הציבו שלטי אזהרה במקום, כדי להזהיר את המתרחצים בחוף ואת בעלי הסירות מפני פגיעה בהם, למרות שהשייט על כלל סכנותיו היו ידועים להם. לגבי בעל הסירה אשר משיט אותה בקרבת המתרחצים חייב להתרחק במידה מספקת כדי שהסירה לא תוכל לפגוע בהם.

נער שקפץ ראש למים הרדודים של בריכת שחייה. בית המשפט העליון קבע, כי הנער אמנם ידע שבמקום שבו הוא קפץ המים רדודים, אך הוא לא היה ער לסכנה הטמונה בקפיצה מסוג זה ואילו מפעילי בריכה היו צריכים ויכולים לצפות אותה. היה על המפעיל הבריכה לשים שילוט, האוסר קפיצה למים הרדודים ולפקח על כך באמצעות מצילים.

פעוט בן שנתיים מצא את מותו בטביעה בבריכת שחייה. אביו שיחק כדורגל ואמו צפתה במשחק. הילדים שיחקו בקרבת מקום, והגיעו לאזור בריכת השחייה, שלא הופעלה והיתה מגודרת, אולם בגדר היו פתחים, והפעוט נכנס דרך אחד הפתחים, הגיע לבריכה וטבע. בית המשפט קבע את אחריות המועצה, שלא דאגה לסגור את הפתחים שאפשרו לפעוט להגיע לתחום הבריכה שהרי לגבי ילדים בריכת מים היא דבר מפתה ומדיח שמושך אותם ומהווה עבורם סכנה, שאין הם מודעים לה, והדבר מחייב את המחזיק בזהירות יתר ונקיטת אמצעים למניעת הסכנה.

נער טבע בים בעת שביתת מצילים, שהתקיימה ביוזמת ההסתדרות ביום סיום שנת הלימודים. בית המשפט קבע את אחריותן של העירייה, ההסתדרות והמדינה. העירייה שבאחריותה שירותי ההצלה, היתה צריכה לצפות שיגיעו תלמידים רבים לחוף הים, לחגוג את תחילת החופש הגדול וכי הם עלולים להיפגע בהיעדר שירותי הצלה. על ההסתדרות כמי שיזמה את השביתה חבה חובת זהירות מושגית כלפי צדדים שלישיים, בגין נזקים שנגרמו להם במהלך השביתה ועל מדינת ישראל הוטלה רשלנות בשל היעדר פיקוח נאות.

חשוב לדעת כי במקרה של טביעה בים או בבריכה:

• יש לברר את שם החוף או הבריכה.
• יש לקחת את שם המציל וכן את כרטיס הכניסה במידה ושילמת תשלום בגין הכניסה.
• יש לצלם את אזור הטביעה וכן את כל השילוט שיש במקום אם בכלל.
• אם יש עדים למקרה, לקחת מהם פרטים כדי שיוכלו להעיד לטובתכם.
• יש לפנות לקבלת טיפול רפואי בבית החולים או בקופת החולים ולספק תיאור של קרות התאונה. יש לוודא שאכן כל הפרטים הנמסרים נרשמים בדו"ח הרפואי בדיוק בצורה שבהם הם מתוארים.

לסיכום: לא כל טביעה מהווה עילה לתביעת פיצוי בגין נזקי גוף, ישנה חשיבות עצומה לסימון ולשילוט שהיעדרם עלול לעלות בחיי אדם, חובה זו מוטלת על הרשות המקומית ומחזיק בריכה שחייה ביתר שאת,  אך יחד עם זאת, אם מחזיק החוף או הבריכה פעל בהתאם לחקיקה, הדבר עשוי לפטור אותו מאחריות נזיקית במקרה של טביעה. אם אינך בטוח במצב המשפטי מומלץ להתייעץ עם משרדנו אשר יחווה את דעתו לגבי סיכויי התביעה.