החובה לנהיגה עם ביטוח חובה התקבלה מתוך מטרה סוציאלית למען יוכלו נפגעי תאונות דרכים לקבל פיצוי כספי לשיקום מפגיעתם. אך, מי שנוהג ברכב ללא ביטוח חובה אינו זכאי לפיצוי על פי החוק.
אולם לכך מספר סייגים בהם ניתן יהיה לקבל פיצוי:
- הנהג קיבל אישור מהבעלים של הרכב לעשות בו שימוש בלא שהוא, או אדם סביר במקומו, היה יודע שאין ביטוח תקף (זכאי לפיצוי מקרנית – קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים).
- נוסע ברכב- גם אם ידע שאין ביטוח, עדיין זכאי לפיצוי מקרנית, אלא אם הרכב נלקח ללא רשות והנוסע ידע מכך. אולם לאחר פיצוי הנוסע, תחזור קרנית ותתבע את הנהג שנהג ללא ביטוח חובה תקף על מלוא הסכום ששילמה לנוסע.
- הולך רגל- יכול למצות את זכויותיו מול נהג הרכב, אך היות ונהגים רבים אינם בעלי אמצעים כלכליים לפיצוי הנפגע, ניתן לתבוע את קרנית, אך גם כאן תחזור קרנית ותתבע את הנהג שנהג ללא ביטוח חובה.
- היה והתאונה נגרמה כתוצאה מרשלנות של נהג צד ג' ונהג הרכב ביודעין נהג ללא ביטוח חובה. באפשרותו לתבוע את הנהג צד ג', לפי פקודת הנזיקין. כאן הנהג לא יוכל לפנות לקרנית, אלא עליו להוכיח, כי התאונה נגרמה כתוצאה מרשלנותו של הנהג צד ג' (בהסתמך בין היתר על דיני התעבורה) בנוסף, יצטרך הנהג גם להוכיח את נזקיו באמצעות חוות דעת ערוכה כדין.
נוצר מצב אבסורדי שכן אדם לא ביטח את הרכב בביטוח חובה, עבר על פקודת התעבורה ועדיין יהיה זכאי לפיצוי על פי פקודת הנזיקין אשר גבוה יותר מהפיצוי שניתן לנפגעי תאונות דרכים שמקבלים פיצוי במסגרת החוק הפלת"ד. אך עם זאת יש לנהוג עם ביטוח חובה בתוקף, שכן בתאונה עצמית שלא נגרמה ברשלנותו של אף אחד אחר, לא ניתן יהיה לתבוע.
האם ישנה זכאות לתביעה אחרת ולא על פי חוק הפלת"ד, במקרה של תאונת דרכים?
בהתאם לסעיף 8 לחוק הפלת"ד מי שנפגע בתאונת דרכים אינו יכול לתבוע את נזקיו על פי חוק אחר. כלומר, היה והניזוק נפגע בתאונת דרכים אשר לו ביטוח חובה תקף, אינו יכול לבחור לתבוע את צד ג', אלא רק את ביטוח החובה שלו.
גם כך במקרה של רשלנות רפואית, שנגרמה כתוצאה מתאונת דרכים. לא ניתן להפריד בין הנזקים ולתבוע את בית החולים על רשלנות, אלא רק את ביטוח החובה.