בדרך כלל, טיסה הינה פעולה בטוחה, אחוז התאונות המתרחשות הינו קטן, ומרבית הנפגעים הם מתאונות תעופה שמתרחשות בין כלי טיס שונים או מהתרסקות. אך מהו הדין לגבי תאונות שמתרחשות במטוס עצמו או בפעולות העלייה והירידה ממנו. לדוגמא- עגלת שתייה הפוגעת ברגלו של הנוסע, מזוודה אשר נפלה מתא האחסון ופגעה בראשו או שתייה חמה אשר נמזגת על ידי אחד מדיילי המטוס ונשפכה על הנוסע.
בשנת 1999 נחתמה במונטריאול אמנה (אשר החליפה את אמנת ורשה) בדבר איחוד כללים מסוימים להסדרת אחריות חברות התעופה לנזקי גוף או מוות של הנוסעים. האמנה אושררה בישראל במרץ 2011, בעוד שהאמנה עוסקת בתובלה בין מדינות, הרי שחוק התובלה האווירית מחיל את הוראות האמנה בשינויים המחייבים גם על תובלה פנים ארצית בישראל.
בהתאם לאמנה, חברת התעופה אחראית לפצות את הנוסע בגין תאונה שארעה בהיותו במטוס או במהלך כל פעולות העלייה לתוכו או הירידה ממנו. חברת התעופה אחראית לפצות את הנוסע ללא כל קשר לשאלת האשם בתאונה, אולם כנגד האחריות המוחלטת, קיימת הגבלה לסכום הפיצוי שחברת התעופה חבה בפיצוי.
במידה והנזק אינו עולה על 100,000 זכויות משיכה מיוחדות לכל נוסע (כ- 600,000 ₪), לא תוכל חברת התעופה לשלול את חבותה או להגביל אותה במקרה של נזקי גוף, בכך ביקשו מנסחי האמנה לאזן בין האינטרסים השונים. אך במידה והנזק עולה כאמור לעיל, חברת התעופה לא תהיה אחראית אם הוכיחה כי הנזק שנגרם נובע מרשלנותו של הנוסע או מרשלנותו של צד ג'.
יש לשים לב, כי קיימת תקופת התיישנות של שנתיים בלבד, על כל תביעה במסגרת האמנה, את תקופת התיישנות יש לחשב מיום הגעה ליעד או מהיום שבו היה המטוס אמור להגיע או מהיום בו הופסקה התובלה. בנוסף, כל פגיעה המכוסה על ידי האמנה חייבת להיות על פי האמנה ולא על פי דין אחר (יחוד העילה).
תביעה תוגש בשטחה של אחת המדינות שהן צדדים לאמנה, שבה במועד התאונה יש לנוסע מקום מגורים עיקרי וקבוע, ואשר ממנו מפעילה חברת התעופה טיסות אם בכלי טיס שלה או בכלי טיס של מוביל אחר.
מה לעשות לאחר פציעה?
- יש לדווח על הפציעה לדייל או למנהל הטיסה.
- יש לתעד את אופן התרחשות התאונה ולצלם במידת האפשר כל דבר שיכול לעזור להוכיח את קרות התאונה ונסיבותיה, אם יש עדים למקרה, לקחת מהם פרטים כדי שיוכלו להעיד לטובתכם.
- לאחר הנחיתה יש לפנות לקבלת טיפול רפואי בבית החולים או בקופת החולים ולספק תיאור של קרות התאונה. יש לוודא שאכן כל הפרטים הנמסרים נרשמים בדו"ח הרפואי בדיוק בצורה שבהם הם מתוארים.
