נפגע שזכאי לפיצויים במסגרת חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, זכאי במקרים מסוימים בהם אין הוא יכול לתבוע את ביטוח החובה של הרכב- לתבוע את קרנית, קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים.
קרנית תפצה נפגע בהתקיים אחד מן המקרים הבאים:
- הנוהג האחראי לפיצויים אינו ידוע.
- אין לנהג ביטוח לפי פקודת הביטוח או שהביטוח שברשותו אינו מכסה את החבות הנדונה.
- לחברת הביטוח מונה מנהל מורשה לפי חוק הפיקוח על עסקי ביטוח. אם המפקח על הביטוח סבור כי חברת הביטוח אינה יכולה לקיים את התחייבויותיה עקב מצבה הכלכלי, קרנית תפצה את הנפגע במקום.
- חברת הביטוח נמצאת בפירוק.
זכות החזרה של קרנית:
חוק הפיצויים דן בנסיבות בהן אין חברת ביטוח ממנה אפשר להיפרע. סעיף 9 (א) (2) לחוק קובע כי קרנית תוכל להיפרע מנהג שנהג בלי ביטוח, ולתבוע ממנו להחזיר לה את כל מה ששילמה לנפגע.
קרנית אינה צריכה להוכיח כי הנהג אשם בתאונה, אלא, רק שאותו נהג לא דאג לביטוח על פי החוק, וזאת תהיה זכאית לשיפוי מלא ממנו.
שקידה סבירה:
לאורך השנים פירשו בתי המשפט את סעיף 12 (א) (1) לחוק הפיצויים באופן מחמיר הדורש מן התובע להוכיח ששקד שקידה סבירה בניסיון לאתר את הנהג הפוגע.
"מבחן השקידה הסבירה" הוטבע ע"י השופט ד. לוין בע"א 502/84 קרנית, קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נגד הורוביץ. וברע"א 3909/08, קרנית, קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נגד שרה קורן ניתנה הזדמנות לבית המשפט העליון למלא את המבחן בתוכן ולקבוע כי:
יש האומנם הצדקה לדרישה שנפגע בתאונת דרכים ישקוד באורח סביר- לא יותר, אך גם לא פחות למימוש האפשרות לקבל את הפיצויים מהמבטחת של הרכב המעורב בתאונה.
הסבירות לשקידה סבירה היא מושג אובייקטיבי שהרי היא חייבת להיבחן לאור מצבו של הנפגע בזמן התאונה ולאחריה, ובעת שהנפגע מצביע על סיבה הגיונית לכך שאין ביכולתו לאתר את הנהג הפוגע יש להכיר בזכותו לפיצויים מקרנית.
כדי ליישם זאת יש להתחשב בגילו של הנפגע וחומרת פגיעתו הפיזית, מידת החרדה בה היה נתון, תגובתו המאיימת של הנהג או מידת תוקפנותו בסירובו למסור את פרטיו.
אחרת יהיה גורלו של נפגע שבחר באופן מודע לא לבקש פרטים, בשל אי נעימות, אי אכפתיות ובוודאי מסיבות של הסתרה, תרמית או קנוניה לא יהיה זכאי לפיצוי מקרנית.
ברע"א 5132/08 קרנית, קרן לנפגעי תאונות דרכים נגד אחיאל דנוך, פירט בית המשפט העליון את המקרים בהם ניתן לתבוע פיצויים מקרנית למרות שהנהג הפוגע עזב את המקום או לא מסר את פרטיו אף שלכאורה הנפגע יכל לקחת את פרטיו.
בית המשפט נתן מספר דוגמאות למקרים שבהם הנפגע אינו יכול לברר את פרטי הנהג הפוגע. המקרה הקלאסי של תאונת "פגע וברח" או במקרה של עובד זר או תייר אשר אינו מכיר את מנהגי המקום ולא לקח את פרטי הנהג.
בית המשפט קבע כי הרשימה אינה סגורה וכי ייתכנו מקרים נוספים אשר יהיו זכאים בפיצוי מקרנית. נפגע אשר יוכיח כי פעל בתום לב ובסבירות על מנת לאתר את הנהג הפוגע ולא הצליח יוכל לזכות בפיצויים. כמו כן, אם יוכח שמניעות פיזית או מנטלית כדוגמת גילו של הנפגע או מצבו הנפשי מנעו ממנו את פרטי הנהג.
לסיכום: כל מי שהיה מעורב בתאונת דרכים ונפגע שלא בתוך רכבו או ברכב של מקורב אליו, יש לקחת את פרטי הנהג במקרה של תאונה. אך אם אירעה תאונה והנפגע לא לקח את פרטי הנהג עליו לנסות ולאתרו לאחר התאונה, וזאת על מנת להוכיח שעשה כל שביכולתו לאתר את הנהג הפוגע.
אם אינך בטוח במצב המשפטי מומלץ להתייעץ עם משרדנו אשר יחווה את דעתו לגבי סיכויי התביעה.
